גשר – לוס אנג’לס

תוכנית גשר בבית הספר הינה תוכנית ייחודית במהלכה התלמידים לומדים על יהדות התפוצות וזרמים ביהדות, הזהות שלי, העיר תל אביב וסיפור עלייה אישית, תכנים של מנהיגות, אנגלית, פסיכולוגיה, תרומה לקהילה ועוד.

בתום התהליך השנתי , קבוצה נבחרת של תלמידים נוסעת ללוס אנגלס להכיר את האחר.

התלמידים עוברים תהליך שנתי בכיתה ט׳ וקבוצת איכות טסה במהלך סוכות של כיתה י׳

להיפגש עם תלמידים בני גילם מבית ספר deToledo שבארה״ב.  

 

ההשתתפות במפגשים פתוחה לכל תלמידי שכבת ט׳.

הקבוצה הנבחרת הינה קבוצה של כ 20 תלמידים מובילים בעלי הישגים גבוהים ואנגלית ברמה גבוהה, בעלי פתיחות לדעות שונות ולאחר, ללא בעיות התנהגות המראים מחוייבות לתוכנית גם מעבר לשעות הלימודים, תלמידים סקרנים עם עניין ורצון להתחייב לתהליך של שנתיים

חשוב לציין שפרויקט גשר זוהי הזדמנות נהדרת להכיר זרמים שונים ביהדות,  להתחבר ולנסות לגבש את הזהות שלהם.

התלמידים מתארחים במשפחות יהודיות אמריקאיות ולומדים על התרבות והמנהגים השונים, מתחברים לקהילה היהודית ומבינים את הקשיים של ‘להיות יהודי’  במדינה גדולה

וכל כך מגוונת.

בביקור בלוס אנגלס התלמידים מתארחים אצל משפחות של תלמידים יהודיים ומתגוררים בבתיהם. יש ימי טיול בעיר הוליווד ובאזורים מרכזיים בלוס אנגלס. ביקור בבתי כנסת, במוזיאון הסובלנות, ביקור בבית ספר ציבורי, עשייה של תרומה לקהילה, הרצאות ומפגשים שונים סביב החברה היהודית בארה״ב.

בסוף השבוע הראשון של הביקור בלוס אנגלס יש שבתון משותף במחנה אלונים שם מכירים מקרוב את הזרמים השונים ביהדות, מתגבשים ועוברים סדנאות חינוכיות שונות.

התכנים הם רבים ומעניינים והם מסייעים להעשיר את השפה האנגלית תוך כדי למידה ועניין סביב התרבות האמריקאית והתרבות הישראלית.

בתום הביקור חוזרים לארץ מלאי חוויות עם זהות ישראלית/יהודית מגובשת יותר והבנה טובה יותר של מי אני.

מדברי שביט פרהט שהשתתפה במשלחת 2018:

יום רביעי 4.10

 

את סוף השבוע הראשון שלנו באל איי בילינו במחנה. באחת מהפעילויות של המחנה ראינו סרט שהיה בו משפט שאמר ״לפעמים צריך להתרחק כדי לחזור לעצמך״. אני מרגישה שזה מסכם את המסע שלי עד עכשיו.

בישראל, להיות יהודי זה דבר טריוויאלי וברור מאליו. ואני מרגישה שלפעמים בגלל שבמדינת ישראל הדת זה דבר כלכך כללי קל לשכוח כמה היא גם דבר אישי. בשנה/ שנה וחצי האחרונה היה לי קצת קשה להתחבר לדת ולהרגיש אותה, דבר שהוא מאוד הגיוני לילדה שנולדה לעולם המודרני וגדלה להיות פמיניסטית, נמצאת בשיא גיל ההתבגרות שבו היא מנסה לבנות את הזהות שלה ועכשיו היא צריכה לעקוב אחרי ״חוקים״ מסויימים שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים.

כשהגענו לכאן מהר מאוד הבנתי שהכל נראה כאן אחרת. זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה להיות מיעוט יהודי במדינה לא דתית. וגם אם היה נראה לי, שהיהדות פה היא ״סוג ב׳ ״ ולא לכולם אכפת כמו שבישראל אכפת, הבנתי כמה קשה זה להיות מיעוט יהודי במדינה כזאת וכמה היהדות צריכה להיות חלק חזק ובלתי נפרד מהאנשים שגרים כאן. אחרי שהחזקתי את הספר תורה בבית הכנסת, ראיתי מה זה להתפלל בלי הפרדה ומה זה להיות יהודיה ולא לדעת עברית או לאכול כשר אני הבנתי שהיה לי קשה להתחבר לדת כי הייתי בטוחה שלהיות  יהודיה זה דבר אחד פשוט וברור, כאן הבנתי שיהדות היא מה שאני רוצה שהיא תהיה ומה שאני מרגישה שהיא, ואני יכולה לקיים את המצוות בדרך שלי ולהיות יהודיה בדרך שלי כל עוד אני חלק ממשהו גדול יותר, קהילה כלשהי וכל עוד אני מאמינה בה מכל הלב ומרגישה שהיא נכונה* .

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן